<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רל"ז</h1>
<h2>דף עה:</h2>
והמצוה הרל"ז היא שהזהירנו מהתעסק בהלואת ריבית בין המלוה והלווה, לא להיות ערב לאחד מהם ולא להיות עד עליהם ולא לכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליהם מענין הריבית. והוא אמרו יתעלה (משפטים כ"ב) לא תשימון עליו נשך. ולשון גמר מציעא (ע"ה:) ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון. ושם התבאר כי הסופר והעדים והערב ג"כ עוברין. ושם התבאר גם כן שזה הלאו שהוא לא תשימון עם היותו בא על האמצעיים כלומר המתעסקים בעניין ההוא הנה הוא כולל גם כן המלוה. ולכן יהיה המלוה בריבית עובר בששה לאוין. אחד מהם (ל' רל"ד) לא תהיה לו כנושה. והשני את כספך לא תתן לו בנשך. והשלישי ובמרבית לא תתן אכלך. והרביעי אל תקח מאתו נשך (ל' רל"ה). והחמישי לא תשימון עליו נשך. והששי ולפני עור לא תתן מכשול (ל' רצ"ט). ושם אמרו ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלווה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר, עוברים על בל תתן לו ועל לא תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ועל לפני עור לא תתן מכשול. ובגמרא אמר אביי מלוה עובר בכולן לווה עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון. והעובר על לאו זה אם היה ריבית קצוצה הנה נוציא אותה ממנו ונחזירנה למי שנלקחה ממנו.
